טיפול קוגניטיבי התנהגותי
תכלס, מה עושים בטיפול?
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול פסיכולוגי אשר מורכב מחלק קוגניטיבי – בו מזהים ומאתגרים מחשבות אשר משמרות את הבעיה ומחלק התנהגותי- בו מגבירים התנהגויות רצויות ומפחיתים התנהגויות לא רצויות, על ידי תרגילים ולא על ידי שיחה.
החלק הקוגניטיבי
הכלי הבסיסי והמרכזי ביותר בחלק הקוגניטיבי של הטיפול נקרא איתגור מחשבות. ההנחה העומדת בבסיס הטכניקה של איתגור מחשבות היא שמחשבה היא רק מחשבה, ולא מציאות. המוח מייצר מחשבות כל הזמן, חלקן מודעות וחלקן פחות, חלקן אוטומטיות ובחלקן אנו לוקחים חלק יותר פעיל, חלקן מבוססות ואובייקטיביות וחלקן מוגזמות, לא רציונליות או מעוותות באופן כלשהו את המציאות.
הבעיה מתחילה כאשר אנו מתייחסים באופן זהה לכל סוגי המחשבות, או במילים אחרות: לא מפעילים שום חוש ביקורת לגבי התוכן של מחשבותינו אלא מתייחסים אליהם כאל אמיתות מבלי להקדיש לכך מחשבה. התייחסות כזו יכולה להוביל אותנו להרגיש רגשות מאד קיצוניים ושליליים, שכן מחשבות קשות יוצרות רגשות קשים. אך אם אנו עוצרים, מבחינים בין המחשבה והרגש, ומוכנים לקחת כמה דקות על מנת לבחון את המחשבה, לפני שאנו נסחפים לתוכה ומזדהים איתה באופן אוטומטי, יש לנו יותר מרחב וחופש לבחור כיצד ראוי להתייחס לאותה מחשבה.
החלק ההתנהגותי
בעיות משתמרות לא רק בעקבות חשיבה לא מסתגלת, אלא גם בעקבות התנהגות לא מסתגלת, אותה ניתן לחלק להימנעויות (דברים שאנחנו נמנעים מלעשות כדי לא לחוש חרדה) ולהתנהגויות ביטחון (דברים שאנו עושים בפועל,פטנטים שמצאנו כדי למנוע חרדה). שני אלו משמרים את החרדה ואותם נשנה בחלק ההתנהגותי.
חלק מהכלים בחלק ההתנהגותי של הטיפול כוללים: ביצוע סקר, ביצוע ניסוי התנהגותי, ביצוע בדיקות שונות, אך ללא ספק כלי מרכזי ביותר בעולם הטיפול ההתנהגותי הוא החשיפה ("חשיפה הדרגתית"). חשיפה הדרגתית עומדת בבסיס הטיפול ההתנהגותי כמעט בכל הפרעות החרדה, כולל התקפי חרדה, פחדים ספציפים (פחד ממחטים, פחד ממעליות, פחד מג'וקים וכו וכו), חרדה חברתית, חרדת בריאות וocd. מרכיב קריטי זה של הטיפול למעשה נוגע לצורך להיפגש עם הדבר המפחיד שוב ושוב, בסיטואציה מבוקרת ובאופן מדורג, על מנת להתרגל לנוכחותו ולהפחית את הפחד ממנו.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי - חשוב לדעת
לעיתים קרובות אנשים חושבים שהם נמצאים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אך למעשה זהו טיפול אינגרטיבי, או טיפול דינמי שמשלב כלים מעולם הסיביטי. טיפול סי בי טי נשען על פרוטוקול טיפולי שנבדק במחקר מדעי – כלומר שיש סדר ברור, פגישה אחר פגישה, המתאר מה אמור לקרות בטיפול.
עבור כל הפרעה קיים פרוטוקול ייחודי, והיתרון הברור של הפרוטוקול הוא שבשונה מטיפול שנעשה באופן חופשי יותר, את הפרוטוקול ניתן היה לבדוק מחקרית על עשרות אלפי אנשים כך שאנו בטוחים שהוא עובד.
ישנם מאפיינים ברורים לטיפול סי בי טי – ישנם שיעורי בית בסוף כל פגישה, המטפל משתמש באיתגור מחשבות וחשיפה כטכניקות עיקריות, המטפל אקטיבי, מדבר, מכוון ומנחה, ויש מדידה של ההתקדמות באמצעות שאלונים או דיווח עצמי.
איך עובד איתגור מחשבות?
ניקח לדוגמה מטופלת אשר סובלת מחרדת בריאות (היפוכונדריה). היא מגלה נקודת חן חדשה בכתף. התגלית מציפה אותה חרדה והיא חשה פחד ומצוקה. היא חושבת לעצמה "הנקודה הזו לא היתה שם בעבר. בטח יש לי סרטן. " היא מריצה בראש תסריטים מפחידים של קבלת האבחנה, טיפולים כואבים ואף רואה תרחישים של הגרוע מכל. היא בוכה, נכנסת לאינטרנט וקוראת על סרטן העור, פונה לידידים ולמשפחה ואולי אף לבדיקות רפואיות וחווה פחד קשה.
ראשית, נפרק את השרשרת הזו למרכיביה: אירוע, מחשבה, רגש והתנהגות. זה יראה בערך כך:
אירוע – גיליתי נקודת חן חדשה
מחשבה (פרשנות) – יש לי סרטן. אני הולכת לסבול ולמות
רגש – פחד (90), חוסר אונים (80)
התנהגות – בדיקות באינטרנט, בדיקות רפואיות, חיפוש ודאות ואישור מאחרים.
בחלק הקוגניטיבי של הטיפול ננסה לשים את הזרקור על המחשבה שמעוררת את הפחד (על הפרשנות של המטופלת לאירוע). ננסה לבחון את הפרשנות האוטומטית "יש לי סרטן, אני הולכת לסבול ולמות" ולשאול: האם המחשבה מבוססת על עובדות? אילו הוכחות יש בעד המחשבה? אילו הוכחות יש נגדה? האם יכולות להיות משמעויות אחרות לנקודה החדשה מלבד סרטן? האם אני יודעת בודאות שהנקודה סרטנית? או שזו רק השערה? מה אני יודעת באמת על הסבירות שנקודה חדשה היא סרטנית? האם אני קופצת למסקנות? האם אני שמה לב בהכרח לכל שינוי שקורה בגוף? האם כל שינוי כזה הוא בהכרח בעל משמעות? האם המשמעות חייבת להיות קטסטרופלית?
המטרה היא לא לשכנע את עצמנו במנטרות חיוביות אלא להתבונן בכנות בתוכן של המחשבה ולבדוק על מה הוא מבוסס: האם יכול להיות שהמחשבה מתעלמת מחלקים נוספים חשובים, האם היא מוקצנת או מוגזמת והאם יכולות להיות גם אלטרנטיבות נוספות. לפעמים נגלה שכן, לפעמים נגלה שלא, ולפעמים נגלה שהאמת היא איפשהו באמצע או שישנם דרכים רחבות יותר לחשוב על הנושא, מלבד אותה מחשבה ספציפית אשר מעוררת מצוקה ואי נוחות.
תהליך הגילוי הזה מבוסס כולו על שאילת שאלות: בעזרת המטפל בתחילה, ובהמשך באופן עצמאי, אנו לומדים למצוא את השאלות אשר יעזרו לעבד את המחשבה המפחידה, להתבונן בה ולבחון אותה לעומק באופן מאוזן ואוביקטיבי, ואולי בהמשך לנסח מחשבה חדשה, אשר תשקף בצורה מהימנה יותר את המציאות.
איתגור המחשבות מאפשר לנו לנוע לאט לאט מעמדה של הזדהות עם המחשבה, לעמדה של התבוננות במחשבה מבחוץ. עמדה זו מאפשרת לנו להיות יותר בשליטה ולא להגיב מיד ובאופן אוטמטי לכל מחשבה מפחידה שמתעוררת, אלא להשתמש בכלי יעיל על מנת להתמודד.
איך עובדת חשיפה?
ניקח לדוגמה מטופל אשר פוחד מכלבים. הוא נמנע ממגע עימם במשך רוב חייו. אם הוא רואה כלב ברחוב – הוא עובר לצד השני, הוא לא מגיע לבתים של חברים שיש להם כלב, ובאופן כללי עושה כל מאמץ שלא להיפגש עם כלבים. בסיטואציה כזו למעשה אין סיכוי שיוכל להתגבר על הפוביה שלו. ההימנעות מסייעת לו במובן זה שהוא לא מרגיש פחד (כי אף פעם אין כלבים בסביבתו), אך למעשה גוזרת עליו להמשיך את משטר ההימנעות לנצח. בהימנעות ממפגש עם כלבים הוא מפסיד את ההזדמנות החשובה ביותר בחשיפה:
ההזדמנות ללמוד כי הפחד חולף עם הזמן מבלי שנעשה שום דבר מיוחד לגביו, אם רק נסכים לשהות במחיצת הדבר המפחיד לאורך מספיק זמן.
בטיפול מטופל זה יתבקש להסתכל בהתחלה על תמונות וסרטונים של כלבים, לדמיין את עצמו נוגע בכלב ובסופו של דבר להתקרב מעט לכלב קטן, קשור ברצועה. בסוף הטיפול הוא כבר יוכל להתקרב ולגעת בכלב גדול ומשוחרר.
השהייה במחיצת הכלב הקטן עשויה להיות מפחידה בהתחלה אולם אם האדם יוכל לעשות זאת במשך חצי שעה – ארבעים דקות מדי יום, תוך זמן קצר הפחד יחלוף, פשוט כי תיווצר התרגלות.
מהי התרגלות?
התרגלות היא תהליך המתרחש באופן טבעי, מבלי שנשקיע מאמץ, ובמהלכו אנו מתחילים לחוש נוח במחיצת דבר אשר גרם לנו אי נוחות בתחילה. ההתרגלות קורית מבלי שנעשה משהו מכוון, אלא רק מעצם השהייה המשותפת והממושכת שלנו במחיצת הדבר הלא נעים.
איך משתמשים בחשיפה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ?
מטופלים עם התקפי חרדה נחשפים לתחושות גוף מפחידות: אנו מעוררים בכוונה תחושות כמו סחרחורת, דופק מואץ או נשימה מוגברת על מנת להתרגל אליהם. מטופלים עם חרדה חברתית נחשפים למצבים חברתיים מביכים: להתקשר לשירות לקוחות, לשאול שאלה מביכה, לעשות טעות, לנהל שיחת חולין. מטופלים הסובלים מפוביות נחשפים לאובייקט שמפחיד אותם: נסיעה במעלית, ג'וקים, כלבים, חיות אחרות, מחטים, מים, גובה, מקום סגור, מקום פתוח, וכל אובייקט או סיטואציה מפחידה אחרת שאפשר להעלות על הדעת.. מטופלים הסובלים מ OCD נחשפים לסיטואציות בהן הם חשים דחף לבצע טקס מבלי לבצע טקס. (למעשה, ספציפית הטיפול באו סי די מבוסס כמעט כולו על חשיפה).
איך שימוש בחשיפה יכול לעזור לי ?
חשיפה נכונה היא כלי רב עוצמה ובעל ערך מרכזי בטיפול. החשיפה תעזור לך ללמוד ש:
1. החרדה לא יכולה להימשך לנצח – ושאם אנו מסכימים לחוות את הפחד הוא חולף מעצמו
2. שאתה מסוגל להתמודד עם הפחד, והוא לא גורם לך להתפרק או להשתגע
3. איך להפסיק לפחד ולהפסיק להימנע מדברים שמפחידים אותך כיום
4. איך להתמודד עם מצבים מפחידים ולהתגבר על הקושי אשר בעקבותיו הגעת לטיפול.
יש לך שאלה? חופשי!
רוצה לחשוב ביחד האם טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול להתאים לך? בכיף!
ניתן להתקשר, לכתוב לי מייל או לשלוח הודעת ווטסאפ